כשאני חולם, החלום הוא הכי מוחשי שיש.
אמנם ה"מציאות" מוזרה שם, לא לגמרי ברור מה אני שומע או רואה.
אני גם לעולם לא רואה את עצמי. אין בחלום "מראה במקלחת" שמשקפת את דמותי…
אבל החלום מרגיש אמיתי לחלוטין ורק כשאני מתעורר ממנו אני מבין שישנתי וחלמתי.
אם כך, מי אמר שרגע זה בו אני כותב אינו אלא חלום?
אם מניחים שכן, אזי הכל כאן מוחשי מאד. ומתמשך.
אך הוא כרגע חולף אחד בזמן שינתי במימד אחר.
גבוה יותר.
בחלומות לילי כבן אדם,
אין לי אפשרות למות.
אם אני כמעט "מת" בחלום, אני מידית מתעורר.
כנ"ל אם החלום "רע", מגיעה מתישהו נקודה בה אני מבין שאני חולם ומתעורר.
מי אמר שלא כך הדבר כבן אדם?
אולי עד עכשיו (כולל) ישן אני במימד אחר?
ישן וחולם.
והחלום מוחשי לחלוטין.
בדיוק כמו חלומותי בגופי הנוכחי.
אולי באותו המימד, החלום הזה הוא רגע חולף?
כהרף עין?
נעים להשתעשע בדבר.
להבין שזה אכן יתכן. ואולי גם לא…
ואולי המשימה היא להבין את זה ולהתעורר לחלוטין?
אולי בכלל "גלגול" הוא חלימה מחדש שלי באותו מימד גבוה יותר?
תוהה אני בדברים אלו בעודי מחזיק את ביתי הקטנה (בת חודש) בהתקף גזים.
והתהיה ממש נראית לי עוצמתית. כאילו ידע ברור וידוע.
שאני רק נזכר בו. כי אם נשכח בחלוף הזמן, בעת התרגלתי לחיי בגוף הזה.
זו לא אמירה "גבוהה".
זו אמירה מובהקת .
זה הכל חלום.
אחרת למה "מתעוררים"?
מי הוא החולם?
תהיה נעימה.
