English אתר נגיש טיפ החודש
הרשמו לניוזלטר וטיפים לחיים טובים
דואר אלקטרוני
שם
משפחה



עצור חדשות / המשך חדשות




 הקליניקה

השלווה מעבר לכעס מאת דניס מרימסקי

       הגדלת טקסט        הקטנת טקסט


תמיד ראיתי את עצמי כאדם שלוו ובוודאי לא חמום-מוח. אינני מאבד עשתונותיי בפקקי תנועה וכמו כן, אינני נעלב בקלות. יתכן שבשל המיומנות שלי בהתמודדות עם האכזבות הקטנות של החיים, הנחתי ששום דבר לא יזעזע אותי. החיים היו נוחים, הייתי אדיש ולחלוטין לא מוכן לאירועים העתידיים לבוא.
היה זה בקיץ 2008, כשקיבלתי את תדהמת חיי.
קרן הפנסיה שלי, חסכונות של 35 שנים היו כרגע חסרי ערך. הדבר , שהרע את המצב היה, שהייתי אשם לפחות בחלק מהעניין וזאת בשל העובדה, ששנה אחת קודם לכן, נכנעתי לפיתוי והעברתי את כל הכסף לתוכניתו של מקס בשם: "התעשר במהירות". מקס היה אחד מחבריי הטובים ביותר  ביודעי , שיש לו לשון חלקלקה והוא אשף במניפולציות פיננסיות, אשר מידי פעם הצליחו. הכרתי את מגבלותיו, אך השתוקקתי לפרוש לחיי מותרות ופאר, כך שהרמתי  בלהט את הפיתיון, שמקס הושיט בפניי.
כעת,  הייתי מרושש ומריר.  שנאתי את מקס על כל מה שעשה לי ( חבר טוב?) ושנאתי את עצמי על היותי  כזה פרייר. נשלטתי ע"י רוח הנקמה.רציתי, שמקס יסבול כמוני ושיהיה מבוזה בכל מקום שילך. אדרנלין הנקמה זרם בעורקיי ונתן לי מטרה חדשה ואנרגיה להתמיד במשימה.
הייתי מוצא אלף דרכים  לאלץ את מקס לשלם. התייעצתי עם עורכי-הדין וכולם אמרו לי, שאין לי   עילה משפטית לתבוע את מקס. ווידאתי, שכל חברינו המשותפים יידעו אודות מעשיו של מקס, כך שעל מקס היה לעזוב את המעגל החברתי שלנו. ביליתי לילות ללא שינה, חולם על תוכניות חדשות לנקום במקס.
ערב אחד, לאחר שלושים דקות של מדיטציה ביחד עם רעייתי, היא פנתה אליי באומרה: " אתה הפכת להיות אדם אחר. אינך מחייך יותר ואתה כועס כל הזמן."
"יש לי ייעוד חדש בחיי - להרוס את מקס, ואני מתייחס לזה ברצינות" - אמרתי.
"בינתיים, נראה שאתה הורס את חייך שלך ואת חיי משפחתך. מקס סובל בכל מקרה. הוא איבד את ביתו, אשתו - ססיליה עומדת להתגרש ממנו ומקס  עומד לעזוב חסר כל לבד  לברזיל  בעוד שבועיים" - ענתה רעייתי.
" יהיה עליך למצוא ייעוד חדש".
חיי קיבלו מפנה רע, כשמקס עזב . נשארתי עם הכעס והתרעומת ללא יכולת לתעל את רגשותיי במירדף אחרי מקס.
כעבור חודש, הייתה לי שיחה נוספת עם רעייתי לאחר מדיטציית ערב.
" מדוע אינך סולח למקס"? שאלה אשתי.
"מדוע עליי לסלוח למנוול הזה לאחר כל מה שעשה לי"?
" זה לא בשביל מקס, הסלחנות תהיה מתנה שאתה תיתן לעצמך ולמשפחתך".
" איני יכול  לעשות זאת. זה יהיה כאילו שחררתי אותו מאחריות."
" אין עוד דבר, שאתה יכול לעשות לו, אז מדוע לא לשחרר אותו"?
" איני יכול. הכעס שלי הוא כל מה שנותר לי".
" זוהי בדיוק הבעיה. הפכנו לבית כועס; אתה צועק עליי, שנינו צועקים על הילדים ועכשיו הילדים צועקים האחד על השני. לזה קוראים: אפקט האדוות מפני, שכעס כל-כך מדבק, אפילו השכנים התחילו לצרוח האחד על השני".
" אינני מתכוון לסלוח לו. לעולם. לא מגיע לו סליחה".
" מה בנוגע ללחץ הדם הגבוה שלך?"
" זהו המחיר, שעליי לשלם על מעשיי הצודקים."
דבר לא קרה במשך שישה חודשים ואז, פיספסתי את  הקידום בעבודה. הבוס שלי אמר משהו בקשר לאובדן החברתיות שלי, אך לא ראיתי סיבה לחיוכים מפה לאוזן לאותו בבון, שקיבל את התפקיד במקומי.
לבסוף, מקס חזר. עכשיו תפסתי אותו בחכתי. הייתי נחוש למצוא דרך לסחוט את טיפת דמו האחרונה ממנו, אך לא הייתי צריך , כיוון שהממזר שכב בבית - החולים ללא יכולת לנוע במחלקת טיפול נמרץ, בעוד  חייו  חומקים ממנו. הוא היה מחוסל ואני שמחתי. הצלחה לבסוף. מקס שילם את מחיר מעשיו.
" עליך לבקר אותו ולשחרר אותו", עמדה על כך אשתי.
" ככל שהדבר נוגע אליי, הוא כבר מחוץ לחיי", מלמלתי.
" אז מדוע אם כך אתה עדיין כועס ומדוע אתה מאמלל את כל הסובבים אותך?" התריסה אשתי.
לא היתה לי תשובה, שיכולתי לומר בתגובה, כך שנכנעתי ויצאתי לבית החולים. מצאתי את מקס  בתא קטן, גופו מחובר לצינורות החייאה והוא נראה כמו סיוט טכנולוגי. הוא לא יכול לדבר והניצוץ הממזרי המבריק נעלם מעיניו.
" אני משחרר אותך מקס. כבר שילמת את המחיר".
עינינו נפגשו. מקס הסתכל עליי כאילו הוא ראה אותי כבן-אדם בפעם הראשונה בחייו. הוא הרים  את ידו כאילו בהסכמה וזהו. מקס נפטר ביום שלמחרת.
שנינו שוחררנו.לא נשארה בי עוד שנאה. סלחתי.


נכתב ע"י דניס מרימסקי
Google+





Powered by DigitalST בניית אתרים מפת האתר  |  שלח לחבר  |   הוסף למועדפים לוטוס ההדרכה לשינוי - כל הזכויות שמורות
Valid XHTML 1.0 Transitional